דודה רוז'י וקרמבל תפוחים

כשמלאו לאחרונה לדודה רוז'י 108/106 הכנתי לה קרמבל תפוחים. למה? כי זה רך! ולמה 108/106? אז ככה: בשנות ה 20 לחייה יצאה הדודה לחפש לה עתיד טוב יותר מזה שהיה צפוי לה בצ'כוסלובקיה באותם ימים וחתן בארה"ב. כדי לשפר סיכוייה (כך לטענת סבתי עליה השלום) הצעירה עצמה במקצת. או כמו שסבתא הייתה אומרת, כנפרדנו היא הייתה ילידת 1905 בדיוק כמו סבא, אני לא יודעת מה קרה אחר כך... בכל מקרה, לאחר מלחמת העולה השנייה, כשנוצר הקשר מחדש, שנת הלידה הרשמית הייתה 1907.

השבוע האחרון היה שבוע כיף במיוחד! אחותי הצולעת (לא באמת באמת, רק שם חיבה) הגיעה לביקור אצלי, פה בניו יורק. חרשנו את העיר כמו שלא יצא לי לעשות כל החורף ונהניתי מכל רגע. אממה... דודה רוז'י שידעה שבעלי עסוק מדי ללכת איתי לאירועים משפחתיים, החליטה ללכת לעולמה השבוע ולו רק כדי שאחותי תוכל לבוא איתי ללוויה. יפה מצידה לדעתי..

אז ככה יצא שבין מוזיאון ושופינג, הלכנו ללוויתה של הדודה הכי מגניבה שהייתה לי והכי זקנה שהייתה לי. שכחתי לציין שביומולדת ההוא היא עדיין רקדה (באמת רקדה, זזה והכל) עם הנכד שלה.

היה עצוב, היה משונה קצת - לוויה אמריקאית ראשונה שיצא לי לראות עם ארון והכל והיה ממש בסדר כי בכל הזאת, אף אחד לא חי לנצח (ועדיין קצת הופתענו שהיא לא הראשונה שתחייה לנצח).

והנה תמונתה של הגברת (היא באמת היתה גברת בכל רמ"ח איבריה) מתוך כתבה שהופיעה בה ב NYT

וסבתא שלי, מקווה שהצטרפת לריקוד שם למעלה...

ומה עם הקרמבל? אתמול בבוקר לפני חזרתה של אחותי, אלון ביקש שאכין קרמבל תפוחים מכמה תפוחים מסכנים שחיכו לגאולה. אז התחלתי לעבוד, מיד חטפתי צעקות רמות מאחותי שאיך אני בכלל מתחילה בלי שהיא מצלמת, אז היא צילמה כמה תמונות אייפון של רוב התהליך, כי הוא באמת קצר וכבר התחלתי, כמו שאמרתי...

לחמם תנור ל 200 צלזיוס או 400 פרנהייט.

מה שצריך לעוגה: 

שלב ראשון בסיר:

6 תפוחים (באמת לא משנה הצבע, ניסיתי הכל ואתמול אפילו (!) ערבבתי ירוקים ואדומים) -לקלף ולחתוך לחתיכות גדולות, לזרוק את הליבה.

1/3 כוס צימוקים (אם אוהבים, לא חובה)

1/3 כוס סוכר

1/2 כפית קינמון

לכסות במים ולהרתיח, להנמיך את האש ולחכות כ - 10 דקות, שיתרככו.

בינתיים בקערה:

100 גר' חמאה - קרה, לחתוך לקוביות (אני השתמשתי במקל חמאה אחד שהוא 113 גר')

כוס קמח

3/4 כוס סוכר
1/2 כפית קינמון

לצבוט, לשפשף, למעוך בין הידייים, עד שהכל הופך לפירורים גסים

להעביר למקרר או אפילו פריזר עד שמסיימים עם התפוחים.

ככה זה נראה:

את התפוחים מסננים מהמיץ (שומרים את המיץ, אם זה חורף, שותים חם ואם קיץ.. תיכף תיראו) ומניחים בתבנית שאוהבים במיוחד ומגיע לה קרמבל.

את הפירורים מפזרים באהבה מעל, ככה:

 וככה:

ומעבירים לתנור לכ - 40 דקות עד שמשחים כמעה, ככה:

מנסים להתאפק ולא לאכול הכל מיד, זה חם!

וזוכרים את המיץ, אז קבלו! מיץ בבקבוק חתיך במיוחד שנשאר בבית ולא נדון למיחזור בשל יופיו:

ותודה לצלמת המוכשרת שאת יצירותיה ניתן גם לראות בבלוג הרציני באמת, יוצרות.

בתיאבון!

פסטה גאונית!!!

רק משהו כל כך גאוני יגרום לי לשבת ולכתוב! לא סתם לשבת ולכתוב, לשבת ולכתוב תוך כדי play date שנוגה מנהלת ביד רמה ובקול רם למדי אם יותר לי לציין (ויותר לי כי אני אמא שלה והיא עוד לא יודעת לקרוא....)
כל כך גאוני שלא מפריע לי בכלל שעוד לא צילמתי את ההכנה ואני מוכנה לעשות את זה תוך כדי... טוב לא תוך כדי אבל מחר בטוח, או שבעצם... נסתדר.
אז ככה. אני יודעת שלמרתה סטיוארט יש עדת מעריצים מפלצתית ואני מודה שיש בי הערכה רבה לדרייב המטורף שבו היא יצרה ומתחזקת את האמפרייה שלה אבל מפה ועד למתכון גאוני הדרך ארוכה עד ש.... עד שאתמול בעודי מרפרפת על הגיליון הדיגיטלי החדש שלה נחה עיני על מתכון שכל אמא/אבא/מי שאין לו זמן/מי שאין לו כח אבל ממש בא לה/לו להכין משהו שיהיה טעים גם למבשל/ת ולא רק לדרדקים, חיכו לו!
העניין הוא שמתוך מתכון קליל, יש מנת פסטה שמתאימה לכולם ולא בגלל שהיא בטעם של ילדים!

ועכשיו תקלטו את זה-סיר אחד! וזהו! מאלה שהם רחבים ושטוחים אבל עם דפנות מספיק גבוהות כדי להכיל בסופו של דבר 4.5 כוסות מים וחבילת ספגטי/לינגווני/מקרוני בלי לשבור אותם, נגיד כזה:

ואז מביאים אותו למצב כזה (התמונה של מרתה סטיוארט, לא שלי):

זאת אומרת: הפסטה שם באמצע, חבילת עגבניות שרי חצויות (לי היו שתי עגבניות מסכנות חתוכות לקוביות והיה בסדר), בצל אחד חתוך דק דק, מרתה אומרת 4 שיני שום (אני שמתי 2) חתוכות דק דק, 2 כפיות מלח (לדעתי 1.5 מספיקה), רבע כפית פלפל, כמה עלי בזיליקום, ופתיתיי צ'ילי למי שאוהב חריף ואין ילדים בסביבה.
על זה שופכים מיי ברז חמים - 4.5 כוסות, שלוק נדיב של שמן זית (2 כפות ככה) ומדליקים אש חזקה. מהרגע שרותח מחלישים קצת את האש רק כדי שלא יגלוש וכאלה ומחכים את הזמן שכתוב על הקופסא, מערבבים מדי פעם כי לפסטה יש נטייה להדבק, זו גם דרך טובה להרגיש שהפסטה לא עוברת את שלב האל דנטה אם חוששים.
אז אחרי 6 דקות אם זה ספגטי, או 9 אם זה לינגוויני (או כל מה שכתוב על הקופסא) יש אחלה פסטה.
בגלל שלכל אחד אצלנו יש העדפות משלו אז לאלה עירבבתי עם כפית פסטו, לנוגה פיזרתי פרמזן לרוב ולנו הוספתי את פתיתי הצ'ילי בחימום מחדש כשאלון חזר מהעבודה.

ארוחה ממש מהירה וממש שווה, אני התלהבתי, מהטעם וממש ממש מהטכניקה. אפשר להוסיף זיתים, שרימפס, מעט שמנת בסוף (תודה לאחותי הפושעת) וכל מה שלא צריך המון זמן בישול בעצם.

אז מה היה שם בעצם?
1 סיר
1 חבילת פסטה
1 חבילת עגבניות שרי חצויות
1 בצל פרוס דקדק
2-4 שיני שום פרוסות דקדק
כמה עלי בזיליקום
1.5-2 כפיות מלח

1/4 כפית פלפל
פתיתיי צ'ילי (לא חובה)
4.5 כוסות מים
אש, רתיחה, חיכיון קל

וזהו! גאוני! בתיאבון!

מה צריך יותר משניצל?

אני יודעת, אני יודעת.... שנים. נכון הזנחתי ואני מודה בכל פה. אז יש לי גם חוב, באחד הפוסטים הישנים אמרתי שמי רוצה שניצלים אתן את המתכון וכבר התבקשתי פה ושם לתת את המתכון לשניצלונים שלי.
דבר ראשון, הם לא שניצלים, הם שניצלונים. בדיוק בגודל המתאים לילדים לאכול עם הידיים וישר לפה במקסימום שני ביסים.
אך, כמו שאומרים, אליה וקוץ בה, בחיי שככה אומרים. הגודל הזה גורם לתופעה קצת שונה ודי בלתי נסבלת אצל מבוגרים. זה קצת כמו פיסטוקים, נסו לאכול רק שניים ולהפסיק... אמממ.. בעייתי.
אבל, לא באתי לפתור כאן את כל הבעיות בעולם, אלה רק לתת מתכון של שניצלונים עסיסיים במיוחד.
הפעם המתכון דורש תיכנון מוקדם כי עדיף להשרות שעה לפחות, אפשר גם יום קודם.
אז ככה, נתחיל מ:
חצי קילו פרגיות (חזה עוף יוצא פחות טוב, וזה הבשר של הפולקע הכי עסיסי) - לחתוך לשניצלונים נגיד 3 ס"מ על 3 ס"מ
ועכשיו בקופסא שיכולה להחיל את העוף ועוד קצת צריך לטרוף את החומרים הבאים:
כפית מיונז - ותודה לסבתא אריאלה על הפטנט המעולה הזה
כפית חרדל
חצי כפית אבקת שום
ומי שרוצה ולא חובה - חצי כפית חוואיג'
2  ביצים

• זהו, לערבב עם העוף ולהכניס למקרר לשעה לפחות

כעבור שעה, שעתיים או למחרת:

• לפתוח את הקופסא ולהוסיף:

כפית שטוחה מלח

• ולערבב, ככה המלח רק מתבל ולא מייבש את העסק אם הוא היה חלק מהבלילה

• להכין בקערה רחבה פירורי לחם רגילים לא מתובלים אפשר להוסיף שומשום אם יש ומתחשק.
• להוציא את הנתחים של העוף אחד אחד, לטפטף מהם את הבלילה ולהניח בפירורי הלחם, לגלגל את כולם בפירורי הלחם שיהיו מצופים יפה.
• להכין צלחת עם נייר סופג בקרבת מקום,
• לחמם סיר רחב עם שמן חצי עמוק (1 ס"מ גובה), לחכות שיהיה חם (ניתן לבדוק אם מעט פירורי לחם מבעבעים בו)
• לטגן, משחים מצד אחד לצבע זהוב חום בהיר, להפוך לצד השני ולהגיע לגוון דומה.

• להוציא לצלחת עם נייר סופג

רק אל תשכחו לעשות פוווווווווווו
בתיאבון :-)

חמש דקות עבודה בחיי!!

נגיד שצריך ללכת למישהו או שמישהו צריך להגיע או שבא למישהו לשבת עם עוד מישהו על כוס יין אדום ומשהו... מה עושים?
אז אם יש למישהו עגבניות מיובשות בבית, חתיכת גבינה מלוחה, נגיד פטה, שום ושמן זית, אז מישהו הולך לצאת תותח/ית. קרקרים יעזרו גם.
אז ככה:
חופן עגבניות מיובשות בשמן זית
קוביה גדולה של גבינת פטה
3 שיני שום (פחות או יותר אפשר גם בלי אם לא אוהבים)
כשליש כוס שמן זית
את שלושת המרכיבים הראשונים שמים במעבד מזון, ומתחילים לעבד, מוסיפים שמן זית בהדרגה עד שמגיעים למירקם ממרחי נעים, פשוט ככה:

ועכשיו לחלק המסובך..... אין חלק מסובך!!! להעביר לכלי הגשה, ולאכול על קרקר, או משהו כזה, הולך נפלא עם יין אדום! וגם בלי!

אחחחחח, זה מתכון לאחה"צ נחמד במיוחד עם חברים!

יום של בית - איזה תענוג

היי לכולם, חנוכה היה חג קצת משוגע. כל יום הדלקנו נרות בהרכב שונה. עם החברים, שכנים, משפחה, עבודה.
היה כיף וקצת מעייף כמובן ואם אני אראה עוד לטקה אחד אני מתעלפת.
הבעייה בחנוכה היא גם שהכל מטוגן, אחר כך כל מה בן אדם שפוי רוצה זה רק סלט חסה או קצת דשא או להפוך לעז בגלגול הבא. אוי הבטן, הבטן.
אז ההתלבטות היום היא כזו, להסביר איך עושים פחזניות, או סתם עוף של יום בבית לבנות?

בינתיים עד שאחליט, אני רק אספר שמתחיל להתקרר פה, אין עדיין שלג אבל התצפית ליום שלישי נעה בין 3- ל 8-, אני כל כך מקנאה בבנות שבית הספר שלהן בתוך הבניין. רק המחשבה על לעמוד ליד ההדסון ולחכות לרכבת בקור הזה מנשירה לי איזו אוזן או שתיים. אני ממש צריכה לקנות כבר כובע יותר רציני. הכובע העכשווי שלי כבר לא עומד במטלה ונוגה גם החליטה לאמץ אותו....

אחרי כל החגיגות והטיולים והסליפ אוברים (הלוך חזור בין החברות בבניין) והחופש הדיי ארוך של הבנות, בכל זאת חופש חנוכה וקריסמס והשנה החדשה גם יחד פה, החלטנו לבלות יום אחד בבית, לשחק, לעשות קצת שיעורים ובעיקר להרגע.
הבנות מתהלכות בבית מאופרות עם צבעים שנשארו מפורים של השנה שעברה ושרות שירים ומשחקות מקסים.

ובכל זאת... להדלקת הנרות המשפחתית החלטתי לעשות ניסיון נוסף של פרופיטרולים או פחזניות בשמם העיברי התיקני. בפעם הקודמת שהכנתי אותן הן יצאו קצת כמו פיתות ואחרי מחשבה מרובה והפעלת כל הידע שצברתי בחמש יחידות כימיה בתיכון הגעתי למסקנה המדהימה שקירור הבצק יעשה את הטריק. אז ניגשתי שוב לספר הספרים - המתכונים של מסעדת בלתזר, והתחלתי בהכנה:

המרכיבים:
1/2 כוס חלב מלא
1/2 כוס מים
130 גרם חמאה (לא מלוחה)
1/4 כפית מלח
1 כוס קמח רגיל מנופה (אני פשוט שופכת אותו לתוך הסיר דרך מסננת וגומרת עניין)
5 ביצים גדולות
לקחת סיר בינוני לשים בו את החלב, המים, החמאה והמלח ולהביא לרתיחה. להוסיף את הקמח ולערבב היטב עם כף עץ עד שהכל הופך לבצק ולהמשיך לערבב עוד 3 דקות על אש נמוכה.
להעביר את הבצק לתוך קערת המיקסר (וו לישה זה בצורה האות K) ולהמשיך ללוש עד שהבצק מספיק קר כדי להוסיף ביצים בלי שהן יהפכו לחביתה.

אז תתעזרו בסבלנות כמה דקות ותכינו חמש ביצים, ואז להוסיף אותן אחת אחת, כשאת נספגת היטב, מוסיפים את הבאה, כך את כל החמש:

עד שנוצר בצק חלק ומשחתי:

זה הזמן להעביר את כל העסק לשקית זילוף, או סתם שקית שאחר כך תגזרו לה את השפיץ והיא תהפוך לשקית זילוף, ולמקרר לשעה!

זהו, לקראת תום השעה נא לחמם תנור ל 180 מעלות צלזיוס או 350 פרנהייט, לשים נייר אפייה בתבנית גדולה ולזלף פחזניות קטנות וחמודות או ענקיות אם בא לכם, מהקטנות יצאו לי יותר מחמישים, לפי המתכון אלה 6 מנות של 3 פחזניות בכל מנה כלומר 18 פחזניות די גדולות (ומוות קליני לקינוח).
ואכן השעה במקרר הוכיחה את עצמה:

ולא! הנייר כסף הוא לא רעיון טוב, רק נייר אפייה שבדיוק נגמר לי בתבנית הראשונה. וזה הצבע הנכון:

אחר כך, אפשר למלא בגלידה, להכין קרם פטיסייר, להמיס שוקולד ולשפוך על מה שהחלטתם. בקישור - שחיתות!!!!
אז נשיקות מכולנו וד"ש מהבננות שכן אכלו היום עוף ולא פחזניות, בכל זאת יום של בית - תענוג!!

Happy Thanksgiving

טוב טוב, זה לא ממש חג יהודי ובטח גם בחג הזה התעללו במישהו, קרוב לוודאי באינדיאנים. גזלו למישהו את הזכויות, שתו למישהו, אכלו למישהו ומישהו בטח נעלב. אבל... אין לי ממש מושג ברור ולא בא לי להתעמק.
כל החגים למעט טו' בשבט אולי טעונים כל כך ודי נחמד היה הפעם לחגוג בלי לשבור את ראש ויש לי בהחלט נטייה להתעמק מדי והפעם התאפקתי.
אז הכנתי 2 מנות תרומה לסעודת החג וארזנו את עצמנו לנסיעה למסצ'וסטס, מתכוננים לאכילת תרנגול ההודו המפורסם.
כולם הכינו אותנו שזה בעצם לא טעים, שזה יבש ומשעמם, אבל... היה מעולה, ג'נט הצליחה להכין הודו ענק ומעולה!!!

נוגה חיסלה צלחות שלמות והודיעה שזה יותר טעים מממתקים! זה באמת היה מעולה וגם המילוי, עדיין לא הבנתי למה הם מתעקשים למרוח על זה ריבת דומדמניות, אבל שוין, כל אחד ומוזרויות שלו.
החלק שלי היה תוספת עדשים לארוחה וקינוח שוקולד. החלטתי לנסות את ספר הבישול של הקפה מסעדה המופלא "בלתזר" בסוהו הניו יורקי ואני חייבת לציין ששני המתכונים היו מוצלחים מאד.
נתחיל מהעדשים, מתכון קל ותוצאה מופלאה:

מצרכים ל 4-6 מנות תלוי ברעב (אני הכפלתי לארוחת החג)
כוס עדשים ירוקות (הם ממליצים על עדשים מסוג du poy, אלוהים יודע... אני לא)
2 פרוסות בייקון - לחתוך לקוביות קטנות
4 ענפי טימין
1/2 בצל בינוני חתוך לקוביות קטנות
1 שן שום קצוצה
1 כפית מלח
2 כפות חמאה לא מלוחה
1 גזר בינוני חתוך לקוביות קטנות
1 גבעול סלרי חתוך לקוביות קטנות
1/4 כפית פלפל (לבן במתכון אני השתמשתי בשחור מועדף עלי) טחון טרי
ולעבודה:
1. לשטוף את העדשים במים קרים, לסנן ולהעביר לסיר בינוני עם 4 כוסות מים קרים, להביא לרתיחה עדינה ולבשל 20 דקות.
2. בינתיים:
בסיר אחר (כזה שיוכל להחיל אח"כ גם את העדשים) לשים את הבייקון והטימין על להבה בינונית כשתי דקות (שיתחיל השומן של הבייקון להתמוסס). בשלב הזה להוסיף את הבצל, השום והמלח ולבשל יחד חמש דקות נוספות עד שהבצל משקיף. להוסיף את החמאה, הגזר, הסלרי, הפלפל וכוס מים. להביא לרתיחה עדינה ולבשל 5 דקות נוספות.
3. כשחלפו 20 הדקות של העדשים, לסנן אותן ולהוסיף לסיר הירקות, להביא יחד לרתיחה עדינה ולבשל 10 דקות נוספות יחד.
4. לטעום! למרות שבמתכון לא מצוין, ואולי בגלל שהכנתי כמות גדולה יותר, לדעתי היה צריך להוסיף מלח, לשיקולכם!

ועכשיו לקינוח:
לצערי דווקא תמונת הפורטרט של הקינוח לא הצליחה, אבל הוא מופיע במקבץ קינוחים המעולה שעלה על שולחננו, פרס למי שיזהה את הקינוח השוקולדי ביותר בחידה השבועית לילד:

ואנקדוטה קטנה לגיל 18 ומעלה ;-).... לקינוח קוראים בספר: Chocolate Pot De Creme מצרפתית, בביתנו הוא זכה לכינוי המשעשע Chocolate Pot - בעברית זה נשמע יותר גרוע ;-)
והמתכון שוב ל 6 מנות בכלים אישיים, אני כפלתי כמויות ואפיתי שלוש שעות בכלי אחד.
המצרכים:
כוס וחצי שמנת מתוקה
כוס חלב מלא
1/2 כוס סוכר
כפית תמצית ווניל אמיתית
200 גרם שוקולד מריר איכותי, לקצוץ או לשבור לקוביות.
6 חלמונים מביצים בגודל L גדול
לחמם תנור ל 120 מעלות צלזיוס, ולעבודה:
1. לערבב יחד בסיר שמנת, חלב, סוכר וווניל. לחמם על אש בינונית ולהרתיח בעדינות, להוסיף את השוקולד ולטרוף יחד עד שכל השוקולד נמס ולהוריד מהאש.
2. בקערה רחבה לטרוף את החלמונים ולהוסיף אליהם בזרם דק את תערובת השוקולד תוך כדי טריפה מתמדת, לאט לאט את כל התערובת.
בשלב הזה ניתן לחלק לכלים אישיים או לשים בכלי אפייה אחד גדול, מה שיצריך מעקב בזמן האפייה.
3. את כלי או כליי השוקולד מניחים בתוך תבנית נוספת גדולה יותר, ממלאים אותה במים קרים עד לחצי מגובה הכלים, עוטפים את כל העסק בנייר כסף ואופים שעה ורבע. בסיום האפייה התערובת עדיין רוטטת במרכז וזה בסדר. לקרר בטמפרטורת החדר ולהעביר למקרר. מגישים את זה קר.

זה קינוח מדהים שאפשר להכין יום או אפילו יומיים קודם ולחסוך עבודה על קינוח ביום שמכינים ארוחה גדולה וזמן ההכנה או יותר נכון העבודה, ממש לא רציני. אם מכינים בכלי גדול כמות כזו, האפייה בטח תיקח שעתיים ולא להיבהל, התערובת מתייצבת יופי במקרר.

בתיאבון ונשיקות מהדרדסיות!

אם תרצו אין זו אגדה-מוקדש לבנות ה Book Club

אשכול נבו כתב את נוילנד וזה הספר שהקדשנו לו הפעם את פגישת המועדון. הוא קיבל די הרבה מחמאות ועורר שיחה מעניינת ומהנה. האם מדינת ישראל הגשימה את החזון של הרצל (כנראה שלא בדיוק), מערכות יחסים בין אישיות (כנראה שאין אחת מושלמת), ובריחה, כמה בריחה בספר אחד. וכמובן אי הדיוקים שציינה טל (טעמי או פינתי, מה נסגר?)

כמו שצריך בפגישת בנות כמובן שתמיד יש אוכל וגם אני התכוונתי להביא משהו נחמד ובריא, כזה עם ירקות רעננים ושמחים. אבל.... כוונות לחוד ומציאות לחוד, הצננת בעיקר, הקור בחוץ ושאר ירקות לא הובילו אותי השבוע לא לקוסקו, לא למכולת ולא לשום מקום שניתן לרכוש בו משהו כזה ונאלצתי לאלתר.
אז זה מה שיצא בסוף:

לא ירקות ולא נעליים, אבל כמו שציינה שרון ובצדק, בצק וגבינות תמיד הולכים טוב. אז הנה מתכון לבורקס מאולתר שיוצא חם וריחני מהתנור.
לחמם תנור ל 350F או 180C ולהכין:
4 עיגולי בצק מלאווח (אפשר גם בצק עלים) שיפשירו קצת בזמן הכנת המילוי
1 ביצה
גבינות - אני השתמשתי ב:
עיגול מוצרלה אחד
חצי כוס פקורינו מגוררת
מלח פלפל
לערבב בקערה את הגבינות, הביצה עם המלח פלפל:

לסדר את עיגולי המלאווח בשורה חופפת (לא לשכוח לקלף את הניילון בחלק החופף):

ולהדק את התפרים שלא יתפרקו מאד אח"כ. להניח את המלית לאורך באמצע:

ולסגור לנחש ארוך, להדק ולהסיר את הניילונים:

עכשיו החלק הכי מסובך, לעגל לשבלול, אם יש קרעים זה לא נורא, הבצק גמיש ואפשר לסגור אותם כמה שניתן וגם צורת השבלול די סותמת את הקרעים, ובגלל שאת כל העסק צריך להעביר לקערה פשוט הפכתי את הקערה על פיה... ככה:

הפכתי את העסק עם המרית הגדולה הירוקה שליד הקערה, נכון, מרית מפוארת שקיבלתי באהבה מיפן (תודה לסיגל ושירוש), אבל גם מרית קצת יתר קנבנציונלית, תספיק.
וזהו לא לשכח להסיר את כל הניילונים של הבצק, לתנור ל 45-50 דקות וניתן גם להזהיב עוד 2 דקות בגריל עליון אם צריך.
ואגב הפעם כל התמונות צולמו באייפון, כי נגמרה גם הבטרייה של המצלמה (שבוע כזה), האמת לא נפלתי מהאיכות של הצילום באייפון, אבל לא נורא, העיקר הכוונה והוא באמת התכוון לטוב.
בתיאבון לכל מי שנוסע לנוילנד ורעב בדרך.