השקט שאחרי הסערה ועוד כמה דברים

אני עדיין לא מבינה איך זה קרה אבל בשנייה שהחברים שלנו יצאו מפתח ביתנו אחרי הסופה, הבית נראה כאילו לא היה פה כולם במהלך סוף השבוע. כולם יחד השתלטו על הבית כמו ארבה חיובי והבית פשוט הבריק ת-ע-נ-ו-ג. פתאום היה שקט מאד, גם בחוץ וגם בבית למורת רוחן נחנו של הזעטוטות. הערב הגיע, עננים שטו בשמיים במהירות מרשימה של אחרי הסופה ואנחנו עמדנו במרפסת וריחמנו על בעל הג'יפ שגר מולנו שיגיע בשלב מסוים כדי לגלות שעץ נחת לו על הג'יפ. בשלב הזה כל מה שהתחשק לי להכין לארוחת ערב, היה הכי פשוט שאפשר. אז הכנו ארוחת ערב של פועלים, ירקות, ביצים קשות וטחינה עם לחמניות ליד וקרקרים שנשארו. הבנות דרשו גם גבינה לבנה של תנובה - כן, הם מוכרים את זה בניו יורק... וקיבלו.
ככה זה נראה:

מאז חלפו כבר הרבה מים בהדסון והמפלס ירד ברוב המקומות שהוצפו (למרות ששמעתי שיש עדיין מקומות בקרוליינה ובקונטיקט ואפילו בלונג איילנד לא רחוק מפה שעדיין יש שלוליות ענק ומקומות מוצפים) ואנחנו המשכנו בחיינו. אחד הדברים הכי נחמדים שיצא לי לעשות השבוע אחרי שלושה חודשים בניו יורק, זה ללכת למוזיאון בזכות יעלי שמבקרת אותנו ובעלי היקר שלקח באותו הזמן את הבנות לים. אז לקחנו את האוטובוס פה מתחת לבית וירדנו בפתח של המטרופוליטן, אחחח, הוד והדר. כמובן ששכחתי את המצלמה ורק האייפון היה ברשותי...  נו שוין... בכל זאת כמה טעימות ממוזיאון מדהים.

קערה גאונית של מעצב ישראל - רון גלעד

טיפ למטיילים - דמי הכניסה הם המלצה בלבד וניתן להחליט כמה רוצים לשלם, המוזיאון הוא בהחלט אחד המוזיאונים העשירים, והם לא חיים מדמי הכניסה שלכם רק, אז אל תתביישו להגיש בחיוך 5$ ולומר 2 כרטיסים בבקשה, תקבלו את אותו החיוך בחזרה יחד עם שני כרטיסים.

לקינוח, החלטנו להתכונן לשנת הלימודים ולעשות חזרה גנרלית (בלי תלבושות) לארוחת צהריים בגן ובבית הספר, הכנו את האוכל בקופסאות, ארזו ושיחקנו ב"כאילו", אני הייתי אמא בבית ואחר כך המורה, תירגלנו לבקש באנגלית עזרה בפתיחת הקופסאות ואני עשיתי מחקר משלי על מה הן מעדיפות לאכול מהקופסאות (כל אחת משהו אחר כמובן...). היה כיף:

בתיאבון!